dreamstimemedium_118493015
לראשונה מאז פרץ המשבר, שיעור תובעי האבטלה שאינם בחל”ת ונותרו ללא מעסיק בקצה גבוה יותר ממספר השוהים בחל”ת – 45.4% לעומת 54.6%
נתונים עיקריים:
- נמשכת מגמה הירידה במספר דורשי העבודה: בין סוף אפריל לסוף מאי, ירד סך דורשי העבודה (לרבות תובעי אבטלה, תובעי הבטחת הכנסה ודו”ע שאינם תובעים כל קצבה) ב 10% – מ- 580,464 בסוף אפריל ל- 522,579 אלף בסוף מאי.
- מספר תובעי האבטלה הנמוך ביותר מאז פרץ המשבר: בסוף מאי, לראשונה מאז ה 15.3.2020, עמד מספר דורשי העבודה תובעי האבטלה על פחות מ 400 אלף (397,502)
- העלייה במספר המשרות הפנויות לצד הירידה במספר דורשי העבודה מעידה על התאוששות המשק: בניכוי מספר דו”ע השוהים בחל”ת, במהלך חודש מאי על כל משרה פנויה במשק התחרו 1.5 דורשי עבודה – דומה מאוד לנתונים ששררו בישראל ב 2017
- קצב וסיכויי החזרה לעבודה תלויים במידת החוסן התעסוקתי של דורש העבודה: נתוני חודש מאי מלמדים כי ככל שדורש העבודה חסין יותר תעסוקתית, כך קצב וסיכויי החזרה שלו לעבודה גבוהים יותר ולהפך – למשל, בין פברואר למאי ירד מספר דורשי העבודה השוהים בחל”ת ב- 55%, בעוד מספר דורשי העבודה שנותרו ללא מעסיק בקצה ירד ב- 9% בלבד; בדומה, נמצא שלנשים, מבוגרים, ערבים ודורשי עבודה עם מיומנויות עבודה נמוכות יותר קשה יותר לחזור לעבודה.
- גם החודש, הערים הערביות והחרדיות ניצבות בראש רשימת הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר: בדומה למגמות שנרשמו מאז היציאה מהסגר השלישי, גם במאי נרשמה ירידה בשיעור דורשי העבודה בכל הערים (לבד מרהט) כאשר בדומה לחודשים הקרובים גם במאי נמשכה התאוששותה הגוברת של אילת. 4 מתוך 5 הערים הראשונות ברשימה הן ערביות ואחת מהן חרדית, כאשר את הרשימה מובילה גם החודש אום אל פחם עם שיעור דורשי עבודה של 22.4%.
- שרת הכלכלה והתעשייה, האלופה (במיל’) אורנה ברביבאי: “ישנו קשר בין פריון עבודה נמוך לבין הפער ההולך וגדל ברמת החיים. נמשיך לפעול למען החזרת המובטלים לשוק העבודה, לצמצם פערי השתכרות ולמצוא פתרונות יצירתיים לצמיחת המשק”.
- מנכ”ל שירות התעסוקה, רמי גראור: “נתוני התעסוקה שנרשמו מאז היציאה מהסגר השלישי, ובפרט אלו שנרשמו במהלך חודש מאי, מעידים שוב שדורשי העבודה שנתונים בסיכון תעסוקתי הם אלו שרחוקים יותר משוק העבודה. המשמעות היא, שגם בתום תקופת הזכאות רבים מהם עלולים להתקשות לשוב למעגל העבודה, להיקלע לאבטלה ממושכת, אולי אף כרונית, ובחלק לא מבוטל מהמקרים להזדקק לקצבאות סוציאליות. כדי לאפשר את חזרתם לעבודה ולהבטיח את סיכויי ההתמדה והמוביליות שלהם בשוק העבודה יש לפעול לטיפוח ההון האנושי והתאמתו לתנאי השוק המשתנים, לעודד חזרה מיטבית לעבודה ולאפשר רשת ביטחון אפקטיבית ודיפרנציאלית למי שיזדקקו לה ויתקשו לשוב לעבודה”
כמידי חודש, מפרסם היום (רביעי) שירות התעסוקה את “דופק שוק העבודה”, דוח הסוקר את מגמות התעסוקה שאפיינו את החודש החולף. מנתוני הדוח עולה, כי בסוף חודש מאי עמד מספרם הכולל של דורשי העבודה – לרבות תובעי אבטלה, תובעי הבטחת הכנסה ושאינם תובעים כל קצבה – על 522,579 דורשי עבודה (397,502 תובעי אבטלה, 63,431 תובעי הבטחת הכנסה ו- 61,646 דורשי עבודה שאינם תובעים כל קצבה), המדובר הוא בירידה של 10% (57,885 דורשי עבודה) ביחס למספר דורשי העבודה שנמדד בסוף חודש אפריל, שעמד על 580,464 (447,960 תובעי אבטלה, 69,694 תובעי הבטחת הכנסה ו- 62,810 דורשי עבודה שאינם תובעים כל קצבה). עוד יודגש, כי לראשונה מאז פרוץ המשבר ירד מספר תובעי האבטלה על פחות מ- 400,000, ובהשוואה לסוף חודש אפריל ירד מספרם ב- 11.3% (50,458 דורשי עבודה).
קצב החזרה לעבודה בחודש מאי:
עוד עולה מהנתונים, כי קצב החזרה לעבודה מאז היציאה מהסגר השלישי (7.2.2021) ועד לסוף חודש מאי דומה לזה שנרשם ביציאה מהסגר הראשון, אם כי נמוך במקצת, וזאת משום שבתום הסגר הראשון הפגיעה במשק לא הייתה משמעותית כל כך בהשוואה לזו שנרשמה באחד עשר החודשים שחלפו מאז פרוץ משבר הקורונה ועד היציאה מהסגר השלישי. בנוסף, יש לומר כי קצב החזרה לעבודה מאז היציאה מהסגר השלישי מצוי בדעיכה מתמשכת (ר’ תרשים 2) – בעוד בחודש מאי על כל נרשם חדש כדורש עבודה חזרו לעבודה 1.2 דורשי עבודה (32,814 לעומת 27,038) הרי שבאפריל על כל נרשם אחד חזרו לעבודה 1.5 דורשי עבודה (25,821 לעומת 38,643), כאשר בשני החודשים מדובר בירידה בהשוואה למרץ ופברואר (בהם היחס עמד על 3.9 ו- 2.9). לצד זאת, יש לומר כי על פי הלמ”ס מספר המשרות הפנויות במשק הגיע לשיאו בחודש מאי ועמד על כ- 133 אלף, משמעות הדבר היא כי בניכוי מספר דורשי העבודה השוהים בחל”ת שלכאורה יש להם מעסיק לחזור אליו, שעל כל משרה פנויה התחרו בחודש מאי 1.5 דורשי עבודה.
חל”ת לעומת דורשי עבודה שנותרו ללא מעסיק בקצה:
מנתוני שירות התעסוקה עולה כי ככל שדורש העבודה חסין יותר מבחינה תעסוקתית כך הקצב וסיכויי החזרה שלו לעבודה גבוהים יותר, ולהפך – קצב החזרה לעבודה של דורשי עבודה מבוגרים יותר, בעלי מיומנויות דיגיטליות נמוכות יותר והמגיעים מקבוצות אוכלוסייה מוחלשות יותר נמוך יותר משל אוכלוסיות צעירות יותר, דיגיטליות יותר וחזקות יותר. כך, למשל, נמצא כי לעובדה שלדורש עבודה מעסיק בקצה יש השפעה מכרעת על סיכויי וקצב החזרה לעבודה שלו – בעוד מספרם המצטבר של דורשי העבודה ששהו בחל”ת ירד ב 55% מפברואר ועד מאי, הרי שבאותה התקופה מספרם המצטבר של דורשי העבודה שאינם בחל”ת ונותרו ללא מעסיק בקצה ירד ב 9% בלבד. נדגיש, כי מספר דורשי העבודה שנותרו ללא מעסיק בקצה עולה בהדרגה כמעט לכל אורך חודשי המשבר, בעוד מספר השוהים בחל”ת עלה בשנה החולפת בכניסה לסגרים וירד ביציאה מהם. מכל מקום, בחודש מאי, לראשונה מאז פרוץ המשבר, שיעור דורשי עבודה תובעי אבטלה שאינם בחל”ת ונותרו ללא מעסיק בקצה עלה על שיעורם של אלו השוהים בחל”ת, שהיה הנמוך מאז פרץ המשבר – 45.4% לעומת 54.6% (ר’ תרשים 3). נתונים אלו, בצירוף העובדה שמרבית הנרשמים מאז היציאה מהסגר השלישי הם דורשי עבודה ללא מעסיק בקצה, מלמדים כי העובדה שיש לדורש עבודה מעסיק בקצה מועידה לו קשר חזק יותר לשוק העבודה – כך יחזור מהר יותר, וכך יתמיד יותר בשוק העבודה לאחר שחזר אליו מאשר דורש עבודה שנותר ללא מעסיק בקצה, אשר עלול למצוא עצמו מחוץ לשוק העבודה לתקופה ממשוכת ואולי אף להזדקק לקצבאות סוציאליות.
התפלגות דורשי העבודה לפי גיל:
ביטוי להשפעת החוסן התעסוקתי על סיכויי וקצב החזרה לעבודה ניתן לראות גם בפילוח מספר דורשי העבודה לפי גיל בחודש מאי בהשוואה לחודש אפריל, שממנו עולה כי בעוד קצב החזרה לעבודה הצעירים (מתחת ל- 34) היה גבוה משמעותית משל יתר קבוצות הגיל הרי שקצב החזרה לעבודה של דורשי העבודה המבוגרים ביותר היה הנמוך ביותר. כך, מספרם המצטבר של דורשי העבודה הצעירים ירד במהלך חודש מאי ב-15.5%, מספרם המצטבר של דורשי העבודה בגילאים 35-50 ירד ב- 10.3% ואילו מספרם המצטבר של דורשי העבודה מעל גיל 51 ירד ב- 8.7% בלבד.
התפלגות דורשי העבודה לפי מגדר:
מאז פרוץ המשבר, עלה שיעור הנשים בקרב דורשי העבודה בכניסה לסגרים וירד בהדרגה ביציאה ממנו, זאת היות ונשים נוטות, יותר מגברים, לעבוד במשלחי יד שהושפעו ממדיניות הסגרים (הוראה, חינוך, תרבות, מסחר וכיוצא בכך). לעומתן, גברים נרשמו בשיעורים נמוכים יותר בכניסה לסגרים אך מי שכבר שנפלט משוק העבודה התקשה יותר לשוב למעגל העבודה. מכל מקום, לכל אורך שנת המשבר שיעורן של נשים בקרב דורשי העבודה עלה משמעותית על שיעורם של גברים. בחודש מאי, לראשונה מאז פרוץ המשבר, קצב החזרה לעבודה של גברים היה גבוה מזה של נשים ובעוד מספרם ירד בין אפריל למאי ב- 12.6% (מ- 304,480 באפריל ל- 266,053 במאי), מספר הנשים ירד ב- 11.8% באותו פרק זמן (מ- 334,173 באפריל ל- 294,658).
בדומה ליציאה מהסגר הראשון והשני, מסבירים בשירות התעסוקה, גם ביציאה מהסגר השלישי נשים חזרו לעבודה בקצב מהיר יותר מזה של גברים, כאמור נוכח העובדה שמהוות שיעור משמעותי יותר בקרב עובדי הענפים תלויי הסגר. אלא, ששלושה חודשים מהיציאה מהסגר השלישי ניתן לראות כיצד קצב החזרה לעבודה ירד, המשמעות היא שאפקט היציאה מהסגר על החזרה לעבודה הולך ופוחת ולכן, במאי חזרו הגברים בקצב גבוה יותר מאשר נשים. כך, שברגע שתמה השפעתה המיידית של החזרה לשגרה, דפוסי החזרה לעבודה של נשים וגברים משתנים לפי מידת החוסן התעסוקתי של כל אחד מהמגדרים. במקביל, ייתכן שגם חזרת חובת ההתייצבות בלשכות תרמה לעלייה בשיעורי החזרה של גברים.
התפלגות דורשי העבודה לפי מגזרים:
ביטוי נוסף להשפעת מידת החוסן התעסוקתי של דורש העבודה על סיכויי וקצב החזרה שלו לעבודה ניתן למצוא גם בקצב החזרה לעבודה הנמוך של דורשי העבודה מהחברה הערבית –בעוד שיעורם בקרב דורשי העבודה עמד באפריל על 25.8% הרי שבמאי האמיר לכדי 26.6% ושיעור השינוי במספרם עמד על 11.4%, נמוך במקצת בהשוואה לשיעור השינוי שנרשם בקרב דורשי העבודה היהודים שאינם חרדים ו-“האחרים” (ר’ תרשים 6). כאשר יש לשים לב, שגם פה תרמה חובת ההתייצבות לגידול בקצב החזרה לעבודה של דורשי העבודה מהחברה הערבית. מכל מקום, בשירות התעסוקה מסייגים ואומרים כי ייתכן וקצב הירידה הנמוך יחסית של דורשי העבודה בחברה הערבית קשור גם להסלמה הביטחונית ומבצע “שומר חומות” שאירעו בחודש מאי. יצוין, כי נתון חריג נרשם בדורשי העבודה החרדים, שמספרם ירד ב 26.3% במהלך חודש מאי ושיעורם בקרב דורשי העבודה ירד מ 6.6% באפריל ל 5.6% במאי. זאת, מסבירים בשירות התעסוקה, נוכח העובדה שכרבע מכוח העבודה החרדי מועסק במערכת החינוך על מקצועותיה וזו חזרה באחרונה לפעילות במתכונת מלאה, מציאות אשר הובילה לחזרה מואצת של דורשי עבודה חרדים למעגל העבודה.
התפלגות דורשי העבודה לפי משלחי יד:
ביטוי נוסף להשפעת מידת החוסן התעסוקתי על סיכויי וקצב החזרה לעבודה ניתן למצוא גם בשיעורי השינוי שחלו במספר דורשי העבודה בין חודש מרץ (חודש החזרה המאסיבית לעבודה מאז היציאה מהסגר השלישי) למאי בהתפלגות לפי משלחי יד. מנתוני שירות התעסוקה לחודש מאי, עולה כי משלח היד הנפוץ ביותר בקרב דורשי העבודה היה מכירות ושירותים (22.61%), כשלאחר מכן אקדמאים (15.96%), הנדסאים, טכנאים וסוכנים (13.08%), עובדים בלתי מקצועיים (11.61%) ופקידים כלליים (11.31%) ומשלחי יד נוספים (ר’ תרשים 7).
אולם בבחינה של שיעורי השינוי לפי מקצועות[1] בין מרץ למאי עולה כי שיעורי השינוי הגבוהים ביותר נרשמו במקצועות תלויי הסגר – כך, בעוד הירידה הכללית במספר דורשי העבודה עמדה על 22.2%, הרי שמספרם של דורשי העבודה שעבדו כמלצרים ומוזגי המשקאות ירד ב- 41.9%, של עובדי האמנות והתרבות ב- 31.9%, של המטפלים בילדים וסייעי הוראה ב- 29.4% ושל המוכרים בחנויות ב- 27.3%. לעומת זאת, קצב החזרה של עובדים במשלחי יד הדורשים מיומנויות נמוכות יותר ואינם תלויי סגר היה נמוך מהממוצע, כך למשל ירד מספר דורשי העבודה שעבדו כפועלים בלתי מקצועיים בתעשייה ב- 13.6%, של מפעילי מכונות ומרכיבי מוצרים וציוד ב- 17.2% ושל עובדי שלד בתחום הבנייה ב- 14.1% בלבד. מנגד, קצב החזרה לעבודה של מנהלים עמד על 22.6%, של עובדי מזכירות ב- 21.6% ושל עובדים נלווים בתחום המשפט, החברה והדת ב- 24.6%. למעשה, אם מנכים את קצב החזרה של לעבודה של דורשי עבודה במשלחי יד תלויי סגר (כעובדי מסעדנות, מסחר והוראה), הרי שניתן לראות בבירור כיצד מידת המיומנות המקצועית הנדרשת משפיעה על קצב החזרה לעבודה, וככל שהעובד פחות מיומן כך קצב וסיכויי החזרה שלו לעבודה נמוכים יותר.
התפלגות דורשי העבודה לפי ערים מרכזיות:
הזיקה בין מידת החוסן התעסוקתי לקצב ההתאוששות מהמשבר ניכרת גם בפילוח דורשי העבודה הפעילים בחודש מאי לפי ערים בעלות יותר מ- 40,000 תושבים, שממנו עולה כי גם בחודש מאי במעלה הרשימה ניצבות ערים ערביות וחרדיות (4 מתוך 5 הראשונות הן ערים ערביות ו- 1 היא עיר חרדית). בדומה לחודש אפריל, גם בחודש מאי הייתה זו אום אל פחם שעמדה בראש הרשימה עם שיעור דורשי עבודה של 22.4% נכון לסוף החודש. אחריה, נצרת עם 22%, רהט עם 19.1% (אשר בתחילת החודש שיעור דורשי העבודה בה עמד על 18.5%), ביתר עילית עם 17.7% ושפרעם עם 17.1% (לרשימה המלאה ר’ תרשים 8). שמונה מתוך עשר הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר שנמדד בסוף מאי הן ערביות, חרדיות או בעלות שיעור ערבים ו\או חרדים גבוה (ירושלים ועכו) ושתי הערים הנותרות הן ערי התיירות טבריה ואילת.
יצוין, כי בכל הערים שמספר תושביהן גבוה מ- 40,000 נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה במהלך חודש מאי, כאשר הערים בהן נרשם שיעור הירידה הגבוה ביותר היו קריית אונו ואילת (9.2% ו- 9%, בהתאמה). יוצאת דופן היא רהט, אשר הייתה לעיר היחידה בה נרשמה עלייה במספר דורשי העבודה במהלך החודש (של 3.6%) וייתכן שהדבר קשור להסלמה הביטחונית ששררה בחודש מאי.
