תערוכה פרשת מים המרכז לאמנות דיגטלית, קרדיט: סנטייגו מוסטין
תערוכה קבוצתית בעקבות המים – נוזל החיים: “פרשת מים”
משבר האקלים והחשש מעליית מפלס הים מחד והיעלמות מי השתייה מנגד הולידו את התערוכה שמציגה את המים בתוך רשת הקשרים נוזלית – כמקור חיים, כמוצר צריכה, כנושאי הזיכרון והמיתוס, כמחוללי קונפליקט וכפוטנציאל לשיתופי פעולה.
בתערוכה יוצגו עבודות וידאו, מיצבים, הדפסי דיו ופסלים, של אמנים ישראלים ובינלאומיים המייצרים תמונה מגוונת על יחסי התלות והניצול של האדם את הטבע והאופן שבו יחסים אלה מקרינים על מערך הכוחות החברתי, הכלכלי והפוליטי.
התערוכה מתקיימת במסגרת שת”פ מתמשך עם מכון גתה וכחלק מפרויקט רחב ואזורי של אטלס מחקרי-אמנותי ואינטראקטיבי אודות מים סביב הים התיכון.
תערוכה פרשת מים המרכז לאמנות דיגיטלית, קרדיט: מיכל בראור
התערוכה תיפתח לקהל הרחב במוצ”ש ה-23.10.21 בשעה 20:00.
כניסה חופשית בהתאם למגבלות התו הירוק.
כמו כן, במהלך האירוע יושק הספר “קונסטלציה – המרכז לאמנות דיגיטלית 2021-2011” לציון העשור השני לפועלו של המרכז לאמנות דיגיטלית.
אביטל ברק, אוצרת משנה במרכז לאמנות דיגיטלית ואוצרת התערוכה: “למשבר האקלים ביטויים רבים המשפיעים על החיים שלנו באופן מידי. כולנו כבר מרגישים את ההצפות ההולכות וגוברות וההתחממות הגלובלית. בישראל טכנולוגיית המים מפותחת וההתפלה מספקת לנו את רוב מי השתייה, יחד עם זאת במקומות רבים בעולם המשבר כבר מורגש.
בדרום אפריקה הצליחו להרחיק את ״יום האפס״ על ידי שינוי הרגלי הצריכה. מתוך הדחיפות הזו יצאנו לדרך, התערוכה התחילה כקבוצת מחקר של אמנים, ביחד חקרנו את נושא המים, הזמנו מומחים ויצאנו לסיורים ברחבי הארץ. העבודה על התערוכה יוצאת מגבולות העיסוק באמנות, היא מחברת כל אחד ואחת מאתנו לחומר הבסיסי של הקיום האנושי, החומר שבלעדיו אין חיים – מים”.
המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית חולון משיקים את התערוכה ״פרשת מים״ בעקבות משבר האקלים העולמי, ולאחר חודשי מחקר ארוכים. האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה מציגים נקודות מבט ייחודיות על מים – מים כחומר ומים כסמל, מים חוצי גבולות – גבולות שבני אדם לעיתים קרובות לא יכולים לחצות, מים המחברים בין קצוות ארץ, בין קהילות ובין תרבויות.
בתערוכה יוצגו עבודות וידיאו, מיצבים, הדפסי דיו ופסלים, והיא יוצאת מתוך המפגש הפרטי והאינטימי עם מים ונעה בין מבעים ופרשנויות שונות, מקומיות, אזוריות ובינלאומיות.
התערוכה מתקיימת במסגרת שיתוף פעולה מתמשך עם מכון גתה וכחלק מפרויקט רחב ואזורי של אטלס מחקרי-אמנותי ואינטראקטיבי אודות מים סביב הים התיכון.
אטלס לנוזליות ים תיכונית Atlas of Mediterranean Liquidity
הוא פלטפורמה דיגיטלית ובה מפות שנקודת המוצא שלהן הוא ייצוג מחקרי-אמנותי של פרספקטיבות שונות הקשורות במים.האטלס מאפשר ריבוי של מבטים וייצוגים היכולים לדור בכפיפה אחת ללא היררכיה. מים, שלעיתים קרובות עומדים בלב סכסוכים, דורשים פלטפורמה גמישה ונזילה המאפשרת לריבוי הקולות לקבל ביטוי. האטלס מזמין מרכזי אמנות מאגן הים התיכון לפתח מפות רב-תחומיות ואינטראקטיביות בנושאים לוקאליים ואזוריים הקשורים למשבר האקלים, תרבות, פולקלור, כלכלה, גיאוגרפיה ופוליטיקה במטרה להעמיק את הידע ושימת הלב והמבט בשאלות הבוערות אודות מים כיום. האטלס בשלבי פיתוח ראשוניים, כיום הוא כולל 3 מפות מקוריות אליהן יצטרפו בשנים הקרובות מפות נוספות מהשותפים השונים בקרואטיה, מצרים, מרוקו, איטליה ואחרים. כבר כיום ניתן להתרשם מהמפות הראשונות.
לקראת התערוכה ובהמשך לפיתוח האטלס, הוזמנה קבוצה של אמנים לתהליך למידה משותף בו חקר המרכז במשך שלושה חודשים אספקטים שונים של מים בהקשר המקומי. העבודה הקבוצתית הייתה חלק ממתודת פעולה מתמשכת במרכז לאמנות דיגיטלית בה ידע קולקטיבי מתהווה מתוך תהליך הכולל מפגש עם מומחים, סיורים בעולם הממשי וסיורים במרחב הווירטואלי. תחומי הידע השונים אותם חקר המרכז: ההיסטוריים, הכלכליים, התכנוניים והתרבותיים עוברים התכה ועיבוד ומקבלים ביטוי בעבודות האמנות המוצגות בתערוכה.
אביטל ברק, אוצרת משנה במרכז לאמנות דיגיטלית ואוצרת התערוכה הוסיפה: “הידע שצברנו בתקופת המחקר המשותפת בא לידי ביטוי בעבודות השונות. התערוכה היא חלק מפרויקט גדול של המרכז עם מכון גתה העוסק כולו במים במטרה ליצור אטלס דיגיטלי של מי הים התיכון. האטלס נמצא בשלבי פיתוח ראשונים אך עד סוף השנה צפויות להצטרף מפות נוספות לשלושת המפות הראשונות זה שיתוף פעולה של מרכזי אמנות מסביב לים התיכון. התערוכה מיועדת לנדוד בין השותפים השונים של הפרויקט, בכל מקום יצטרפו אליה עבודות מקומיות וכך נרחיב את הידע ונגיע לקהלים רבים יותר. בתקווה שנושא המים, על פניו המרובים, ובעיקר צדדיו המשברים והפוליטיים, יגיע לתודעה רחבה”.
בין העבודות בתערוכה:
בהשראת השיחה על מים טריטוריאליים בוחנת העבודה ״של אף אחד״ של אלה ליטביץ את החומריות של מים המגיעים מאזורים אקס טריטוריאליים, אזורי מריבה או ממש מקו הגבול. שאלת המים הטריטוריאליים מעניינת במיוחד אל מול נוזליותם ותנועתם המתמדת. כיצד מסמנים טריטוריה כשהחומר לא יציב? איפה עובר הגבול אם המים כל הזמן זזים?
רישומי הדיו של מאיה אטון “Expect Poison from Standing Water” בודקים את התגובה של דיו למים ממקורות שונים בעבודה המתייחסת לתופעה באוקיינוס של גבול בתוך הים הנוצר מזרמים שונים של מים המתערבבים אחד בשני.
עבודת הווידיאו של מיכל בראור ״מקום קטן יותר” מתמקדת בביצות כבארה היום ובעבר. מקור המים שנותר מהביצות הוא נקודת המוצא לתנועתן של שתי נקודות מבט: זו העילית וזו שנעה קרוב לקרקע. שתי נקודות המבט מביאות אל העבודה את ההתנגשות ההיסטורית, הפוליטית והחברתית שהתרחשה, ועודנה מתרחשת, ושתוצאותיה היו הרות אסון לקהילה אחת ושגשוג לאחרת.
מיצב הווידיאו של חביב קפצון ״המבול והמדבר״ מפגיש באמצעות נרטיב בדיוני בין המיתוס וההיסטוריה, בין העבר והעתיד בצל תחזיות האימה של התחממות כדור הארץ והתייבשות מקורות המים. ההבחנה בין יובש לרטיבות, המגיעה ממחשבה רחבה והוליסטית על נחלים ומחזור המים, מקבלת המשגה וייצוג פרוע בשלושת חלקיו של המיצב והיא גם החוט המחבר ביניהם.
בתערוכה מציגים, בנוסף לחברי הקבוצה, גם ארבעה אמנים בינלאומיים המביאים מבט אחר על מימי הים התיכון. האמנית השוויצרית אורסולה ביימן מציגה עבודת וידיאו בשני ערוצים Egyptian Chemistry, העוקבת אחר פרויקטים שונים של חקלאות, תעשיה ומדע לאורך הנילוס. לצד דגימות של מים מאזורים שונים של הנהר הולך ונחשף הקשר ההדוק שבין טכנולוגית המים, פוליטיקת המים של מצרים והרגע המפכני הפוליטי של הפגנות תח׳ריר והפלת הנשיא מובארק. האמן השוודי סנטייגו מוסטין מציג את מיצב הווידיאו Citizen במרכזו הקרנה כפולה של פעולת החתירה אותה ביצע האמן מחצי האי דילק בטורקיה לחוף של סאמוס ביוון. השקט והשלווה של הים הפתוח נטענים במאמץ הגופני של החתירה ומנכיחים את שבריריותו של הגוף האנושי אל מול כוחו העצום של הים ומזכירים את כל אותם גופים ששקעו למצולותיו בניסיונם להגיע אל יבשת אירופה. האמנים הקרואטים איביקה מיטרוביץ’ ואולג שוראן מציגים את עבודת הווידיאו The Last Mediterranean Skipper. בהתאם ל״גישה הספקולטיבית הים תיכונית״, אליה שייכים האמנים, הפרויקט מתייחס לשאלות של אוטומציה של העבודה והשפעתן על כלכלת הים התיכון ובעיקר על דרום מזרח אירופה הים תיכונית. הפרויקט מביא את הסיפור על “הסקיפר האחרון” – פעם עיסוק רומנטי ואחד הפופולריים ביותר, שהוכחדו על ידי מערכות סירות המפרש האוטומטיות.
התערוכה מתעתדת לנוע בין מרכזי האמנות סביב הים התיכון אשר ייקחו חלק בפרויקט האטלס. כל תערוכה תותאם לעניין הלוקאלי ויתווספו בה עבודות המתמקדות במרחב המקומי הספציפי שבו תוצג התערוכה, כך החוויה והידע הים תיכוני, האמנותי והבינתחומי, ימשיכו ולהתפתח.
בנוסף, התערוכה מארחת עבודות שנוצרו במסגרת הקורס Social Dreaming (חלימה חברתית) של התוכנית לתואר שני בתקשורת חזותית, בצלאל, בהנחייתו של גיא שגיא. הקורס הוקדש להצעות ומחשבות חדשות על אטלס ומיימיות (liquidity) בעקבות עבודת האטלס.
בתערוכה משתתפים: מאיה אטון, אלכס בן ארי, מיכל בראור, עמית חכמוב, שביט יעקב, אלה ליטביץ, דני מאיר, אלעד מדן, הגר ציגלר, דן עוזרי, חביב קפצון, איתי רווה, מעין שחר. כמו כן משתתפים בתערוכה אורסולה ביימן, סנטיאגו מוסטן, איביצה מיטרוביץ׳ ואולג שוראן.
אוצרים: אודי אדלמן ואביטל ברק.
אודי אדלמן, מנהל והאוצר הראשי של המרכז לאמנות דיגיטלית.
אביטל ברק, אוצרת משנה במרכז לאמנות דיגיטלית, חוקרת תנועה ופרפורמנס.
התערוכה “פרשת מים” פתוחה לקהל הרחב החל מה-23.10.21 ועד ה-29.1.22.
שעות פתיחה:
ימי ג’ 20:00-16:00, ד’ 18:00-14:00, ה’ 18:00-14:00, שבת 15:00-11:00.
המרכז לאמנות דיגיטלית – האמוראים 4 חולון, 03-5568792.
www.digitalartlab.org.il
