המשקיעים חושבים על ה”יום שאחרי” ופחות על ה”יום הנוכחי”
שוק המניות הישראלי ממשיך להיות פלא של חיוב. ולא רק בימים האחרונים. ניתן בהחלט לומר שהתגובה הכללית השלילית שלו לענייני הרפורמה המשפטית, ולהעלאות הריבית, הייתה “הגיונית” ו-“נורמאלית”. ואף, התגובה המיידית שלו להתחלת המלחמה, אחרי האירועים הנוראיים של השביעי לאוקטובר. אז, בשיא התחתית שלו, לא היה ברור עדיין היקף הנזק הממשי, הפסיכולוגי, והסכנות שיכולות להתממש מהתלקחות כללית אפשרית של כל אויבינו מסביבנו. נזק מתגובה טקטית תומכת, אחרי מעשי הנבלה של החמאס.
צורה השיקום המהירה של השוק (V-Shape), באותו אוקטובר קשה, הייתה הסמן הראשון ל”משהו אחר” בהתנהלות המשקיעים והפעילים. לפני שנמשיך, הנה גרף שבועי של המדד הכללי של שוק המניות שלנו, ת”א 125:
(הגרף בוצע בעזרת פלטפורמת TradingView)
כפי שרואים, אותה תנועה חדה כלפי מעלה הייתה מרשימה והנחילה כלל חדש: אל תספידו את שוק המניות הישראלי כל כך מהר! ובהשלכה: לא לזלזל ביכולות השיקום, מהזעזוע הראשוני, של כלכלת ישראל, ובכלל של מדינת ישראל. למעשה, 1600 הייתה חשובה מכמה בחינות: אזור הערך המוצהר של החברות הנסחרות בבורסה המקומית (לפחות עבור 125 החברות החשובות במשק), וסימן ברור שהרקע המקרו-כלכלי הטוב, יחד עם התקווה לעתיד טוב יותר, ימנעו קריסה פיננסית.
וכך, המדד חזר במהרה לאזור שממנו הוא נפל, כאשר קרה ה-07-10-2023 (1840-1920), ודשדש שם תקופה, עד יעבור זעם ועד שיתבהרו גורמי ההפתעה. נשאלה אז השאלה: שבירה או פריצה? אחרי הכול, עמדה מעלינו העננה המתמדת של ה”המלחמה האזורית” שתחריב כאן את כל אמות הסיפים בעזרת ה-150 אלף טילים של חיזבאללה, ואופציה למלחמה חזיתית עם איראן. האיום המתמיד הזה היה כסכין המאיימת ליפול עם כל התחממות בצפון, וכל אזהרה של המעצמות מפני הסכנות הגיאו-פוליטיות שמלחמה כזו תביא ליציבות הבינלאומית, כולל למחיר הנפט.
יש לומר בכאב מסוים: למרות חוסר ההצלחה בעניין החטופים, העניין העזתי הפך לשגרה ולא היווה כבר סיבה לשינוי לרעה בבורסה. רק כאשר התקרבו לעסקה, וזו בוטלה, ראינו תגובה קטנה בנושא אבל שוק המניות כבר לא הכניס את עזה כגורם של חוסר יציבות מאיים במיוחד. וכך, עברנו בקלות לדשדוש הבא: 1920-2070 כאשר השפעת וול-סטריט חזרה להיות הגורם המשפיע העיקרי על תנועת המחיר של המדד.
עכשיו, בחודש האחרון, הגענו ל-Money Time של האירוע הגדול המלחמתי הבא: מלחמת לבנון השלילית החלה עם עניין הביפרים, וממשיכה כבר זמן מה עם הצלחות כבירים של חיסולים אישיים והריסת יכולות של החיזבאללה. נשאלה השאלה הקריטית: מה יעשה השוק הישראלי? האם יאמר:”אשר יגורנו בא!” או שייקח אוויר ויראה את הטוב שבדברים? לא אחדש הרבה אם אומר שהוא בחר באופציה השנייה.
לא רק זאת: ביום ראשון זה (29-09) ראינו פריצה של הדשדוש והמדד מתקרב ממש יפה לקראת שיא כל הזמנים שלו, סביב 2150. הסיבה פשוטה: בניגוד לתחזיות האימה של מודי”ס, אשר הביאו אותם להורדה של שתי דרגות בדירוג הישראלי, המשקיעים המקומיים והזרים רואים במשק פנינה. כזו שעדיין נמצאת חבויה במעטפת הקונכייה שלה כרגע. כאשר ישראל החליטה להסיר את הכפפות מול אויביה, היא מקרינה לעולם כולו את מה שאנו כישראלים יודעים מזמן: השקט שאחרי הסערה יביא לשגשוג חדש ואדיר מימדים. וככל שהעוצמה של המלחמה תלך ותגבר, במסלול ניצחון חיובי, מתקרבים לאותו הסדר או הסדרה דו-חזיתית (צפון-דרום) שיאפשר לחלק הכלכלי להתייצב ולפרוח מחדש. מעין “מעז ייצא מתוק” מודרני וטכנולוגי. ההרתעה הנבנית מחדש, אחרי ה-07-10, תהיה הבסיס המחודש לישראל חזקה, עם גיבוי בנות הברית שלה, שכנראה יכללו את העולם הסוני, ובראשה סעודיה.
זה ייקח קצת זמן, אבל המשקיעים כבר מתמחרים את העתיד הזה. אין זה אומר שלא תהיה תנודתיות או דשדושים בדרך. אבל, מאז שסומנה 1600 כשיא הפסימיות, ראינו רק שיאים ושפלים לוגיים עולים בלבד. דהיינו, אופטימיות מתגברת. וזאת, בניגוד לאווירת הנכאים שיכלה להיות חלקם של חלק מהפרשנים במדיה הישראלית.
הייתי אומר זאת כך: אם אתם רוצים לקבל באמת את התחושה האמיתית לגבי העתיד של מדינתנו, עקבו אחרי הדולר-שקל (והוא עמד בדשדוש נמוך יחסית מתחת לשיא של המלחמה 3.53-3.85 מול שיא של 4.2) ושוק המניות. עד כה, העזרים האלו לא אכזבו לתת לנו את האמת: עם ישראל חי, במדינתו, ויתגבר על כל הרע שאויביו מנסים להטיל עליו. יחד ננצח!
