עבורנו, שינוי המשטר על ידי החלשת המשק האיראני עדיף על פגיעה זמנית בתשתיות תוכניות הגרעין
אם מסתכלים על שוק המניות האמריקאי, לא ניתן להבחין בו בחששות מיוחדים (VIX) או בתנועות מחיר תנודתיות במיוחד. למרות התיקונים שראינו ביולי ובספטמבר, מדד S&P500 המייצג את “השוק” ברמה הלוגית העליונה ביותר, הצליח לייצר שיאים חדשים ולהמשיך ללא מורא במגמה העולה. זו שניתן למצוא את התחלתה בנובמבר 2023. עיקר תשומת הלב של השחקנים הקובעים הייתה כולה סביב שתי נקודות קריטיות לניהול אותה מגמה חיובית ארוכה: המשך זרימת הנזילות האינסופית, והתמודדות עם כל ברבור שחור שיכול היה לאיים על המצב. במיוחד על אלו ששייכים לסוג הגיאו-פוליטי.
והנה, ממצב של אירוע מקומי תחום, בין הישראלים לפלסטינים (עזה), הסכסוך הים תיכוני עושה צעדים אמיצים לקראת מה שכולם חששו ממנו מן ההתחלה: מלחמה אזורית בין ישראל ואיראן (אגב, “לא נגד האיראנים הנאנקים…”). לשוק האמריקאי לא משנה כל כך הצדק של צד זה או אחר. ואפילו, מאזן הכוחות הבין המעצמות פחות מעניין.
אבל, מחיר הנפט, הוא בהחלט יכול להיות גורם מזעזע מגמה.
המצב בו האיראנים לא יוכלו לשווק יותר את תוצרתם מהפקות הנפט שלהם, והתגובה שלהם האפשרית מאופציה מלחמתית כזו, כל אלו מעבירים חלחלה בגבם של שחקני וול-סטריט. ולא רק אצל סוחרי ה”זהב השחור”. שוק נפט בלי הנפט האיראני (הנמצא תחת סנקציות אבל הנמכר בחופשיות לסין ועוד מדינות שאינן משתתפות באותן סנקציות) יהווה חור אנרגטי. חור שאותן מדינות יצטרכו למלא על ידי קנייה של נפט ממקורות אחרים, ובכך להעלות את מחירו.
עד כאן זה חמור אבל לא כמו ההשלכות של התגובה החריפה שיכולה להגיע מצד איראן במקרה כזה: חסימת מייצרי הורמוז. מי שיבחן את המפה יראה מיד כמה אקוטי המצב אם האיראנים לא ירצו שיעברו שם אוניות. ובמיוחד, אוניות סעודיות או של האמירויות. הטבעת אוניות במייצרים יכולה להשבית את האספקה מהמדינות הסוניות החשובות, ובכך לייצר דרמה אמיתית באספקת הנפט הגלובלית. 200$ לחבית? לדעתי, זה יהיה הבסיס הנמוך של המחיר במידה ותהיה חסימה של המייצרים…
לכן, כאשר ישראל הותקפה, ועדיין בתהליך החלטה של תגובתה ה”חמורה”, נראה שפגיעה בתשתיות הנפט באיראן אינה בדיוק רצויה על ידי המעצמות, ובמיוחד ארה”ב. ובמיוחד לא לפני הבחירות (05-11-2024). ואם צריך לבחור בין התשתית האנרגטית ומתקני הגרעין, אני משער שארה”ב וחברותיה המפותחות, כבר לוחצות על ישראל לבחור דווקא באופציה השנייה. האם היא תענה? כאן מגיע מחיר הנפט הנוכחי כרמז לעצבנות של השוק. לפניכם גרף 4 שעות של הנפט האמריקאי:
העלייה המטאורית של המחיר בחודש אוקטובר (מאזור 65 ועד אזור 77) מדגים היטב את מה שהקובעים בזירה הזו חושבים: ישנה סכנה פוטנציאלית לניהול התקין של סחר הנפט הגלובלי, ועל ידי כך, ליציבות של הכלכלה הבינלאומית. 77$ אינו שיא של שום דבר. הוא גם לא מחיר גבוה מדיי למשתמשים כמו 150$ או 200$. אבל, צורה ההגעה של המחיר אל 77 מ-65 הראתה מומנטום אדיר, מרוכז, ומהיר במיוחד. כמו כן, נציין כאן את 5 הגלים שמהן נבנתה העלייה (ראו מספרים כחולים). ולבסוף, מ-65 ל-77 עוברים ב-72. זו אכן הייתה להתנגדות קצרה מאוד אבל ההמשך היה ממש מדהים כאשר כל התנועה נמצאה מעל הממוצע הנע 20.
אגב, ההבדל בין 77 ו-80 לא ממש משנה כך שהשאלה עכשיו היא זו: האם ההתנגדות ההיסטורית סביב 77-80 תמנע מהמחיר להמשיך הלאה ולהתחיל תיקון יורד משמעותי (במידה והמשבר במזרח התיכון נרגע מאוד…) או שאותה התנגדות כבר הפכה להיות חלשה במיוחד והולכים הרבה יותר גבוה. עם כל ההשלכות של זה על הצמיחה הגלובלית (מקרה שבו ישראל ואיראן אבדו כל רסן וחסרים כל קמצוץ של התחשבות במשק הכלכלי הכולל). היופי הוא שאנו עומדים ממש על הסף של נקודת ההחלטה: המחיר של החוזה עומד לפני מחסום חזק: האם יהיה מספיק רצון ויכולת להתגבר מעלה?
יש לציין שה”מזל” או הגורל הצליח לשטות בכולנו ולהביא את המחיר לאזור ההתנגדות הקריטית של 77-80 בדיוק כאשר מוחלט בשעות אלו על אופי התגובה הישראלית למטח הכבד של טילים בליסטיים שאיראן שלחה על ראש אזרחי המדינה היהודית. שילוב זמנים של שני אלמנטים אלו מקנה חוזק וחשיבות יתר לזמן הנוכחי שבו ההחלטות צריכות להילקח.
אגב, מה יותר טוב עבורנו? שאלה מצוינת שיש לה כמה תשובות אבל ניתן כאן את העיקר.
ראשית, התמנון האיראני יצר טרור ושיבוש מערכות בכל העולם. עד כה הוא ביצע מדיניות ה”ריצה קדימה” אשר נוסתה ברוסיה של סטאלין וסין של מאו, דהיינו, יישום קשוח יותר ויותר של האידיאולוגיה עם כל קושי שמופיע. במקרה של איראן, בעזרת ארגוני השייכות (Proxies).
במידה ואין סיכוי לפשרה מול אנשים ושיטות כאלו, הדרך היחידה היא ניסיון הרס של כל מה שמאפשר קיום של אותה אידיאולוגיה קיצונית. במילים אחרות: ניסיון להחליש את המשטר כך שמתנגדיו יוכלו לצאת ולהחזיר את הדמוקרטיה והחופש לשלטון. משטר כזה יוותר מיד על הקלף הגרעיני הצבאי ויהיה פרו-מערבי מאהבה ומצורך. אופציית התקפת תשתיות הנפט תהיה כלי מדהים לקידום אותה מהפכה פנימית, וסיום כהונת המולות. ולכן, הרס ישיר של תשתיות הגרעין הינה האופציה השנייה הטובה בלבד. יחד נצח!
