בארה”ב נשברה הקורלציה ההפוכה בין הדולר למניות, ואצלנו, הוא חוזר להיות מושפע מאירועי המלחמה
זהו אחד המקרים הבודדים שבהם אין הרבה קורלציה בין מה שעושה הדולר הגלובלי ומה שעושה שוק המניות האמריקאי. לכאורה, על בסיס התחזקות הדולר (כפי שאנו רואים היטב ביחס מול היורו) שוק המניות בארה”ב היה צריך להתממש קלות או יותר מכך. ומה קיבלנו? יציבות חיובית כאשר התבנית הקלאסית של “פריצה-בדיקה מוצלחת-והמשך מעלה” מיושמת במלוא החוכמה היתרה של המשקיעים האמריקאיים.
תיארתי את הסיבות לכך אבל נחזור על העיקר: כמות הכסף הנזיל המחפש השקעות פיננסיות עלה מדרגה ומכריח מדדים להתגבר גם על חוזק המטבע. יתר על כן: המשבר של ה-Carry Trade שהיה מבוסס על התחזקות היין היפני והמטבע הסיני, מול הדולר, נעלם. כרגע, היין-דולר עומד על 148-149 וזה רחוק מאוד מה-142-143 בשיא המשבר.
תוסיפו את הפעילות המוניטארית והפיסקאלית המדהימה בגודלה בסין, כדי לעורר מחדש את שוקי ההון ואת הכלכלה שם, ובכך להוריד את ההיסטריה לקניית אג”ח ממשלתי שם, כל אלו מייצרים את שבירת הקורלציה שהזכרתי לעיל. אז מה זה אומר? לא הרבה, חוץ מהעובדה שחזרנו למצב שהיה ב-2021, בו כל הנכסים עלו יחד. וזו אנומאליה שיכולה להמשיך הרבה מאוד זמן…. ראו את המבט הטכני על היורו מטה).
עבור הדולר-שקל נאמר: הדולר-שקל חוזר להיסחר על בסיס אירועי המלחמה. אבל, הפעם, בגיבוי מלא של חברו הבינלאומי העולה. וזה נותן לו כוחות שלא היו לו עד כה. לכן, עמידתו סביב 3.81-3.82 אינה מפתיעה כלל. כפי שאמרתי אינספור פעמים: תחום הדשדוש הארוך עומד בין גבולות גזרה של 3.85 ו-3.53. לכן, יש עדיין 4-5 אגורות עד המבחן האמיתי של המטבע המקומי. כאן אביא שוב נקודה אדמיניסטרטיבית חשובה סביב זירת המט”ח המקומית (ובכלל):
ככל שרמת מחיר היסטורית מצליחה לדחות או לתמוך במחיר, לאורך זמן, מצטברים מעל או מתחת לרמה הזו כמויות גדולות מאוד של פקודות קטיעת הפסד. הכמויות האלו מהוות את הסיכון המקסימאלי עבור הרבה מאוד שחקנים חשובים וקובעים. לכן, כאשר הרמות האלו נפרצות-נשברות (נניח, במקרה זה, פריצה של 3.85-3.86 כלפי מעלה…) יהיו בכוחן של פקודות קטיעת ההפסד לתת מומנטום אדיר לאירוע הטכני.
במקרה של הזירה שלנו, עלייה של אחוז או אחוז וחצי, במכה אחת, יהיו סבירים מאוד. האם זה יקרה? כרגע, הכול תלוי בתגובה הישראלית למתקפת הטילים האיראנית ומה שהיא תחייב את הצד השני (ואולי ארה”ב…) לעשות. למשל: פגיעה משמעותית מאוד שלנו במערך הנפט האיראני יכול להביא לחסימת מיצרי הורמוז מצידם, ולהשבתה של חלק ניכר מאספקת הנפט העולמי. אוי… אבל, אל נקדים את המאוחר. ראו מצב טכני מטה.
EURUSD
בסקירה הקודמת הזכרתי את תבנית הפסגה הכפולה כאפשרית מאוד, עם הכנה ברורה לסטייה שלילית בין המחיר והמומנטום. מבחינה טכנית הכול התנהל כמתוכנן. סביבת 1.12 הפכה להיות עכשיו היעד הברור לחיוביים, כאשר בסיס התבנית עדיין לא נשבר רשמית ומשאיר סיכוי קלוש מאוד שלפנינו הכנה לדשדוש בין 1.09 ו-1.12 ולא לקריסה לכיוון 1.08 או מתחת לזה… לכאורה, הפרשי הריביות היה צריך לפעול לטובת היורו אחרי ההורדה המפתיעה של 0.5% על ידי הפדרל רזרב. וזה לא קורה. מדוע? כי המצב ביבשת העתיקה חמור ומחמיר.
שם, בניגוד לארה”ב, המנטאליות היא לעמוד בהתחייבויות בתחום הגירעונות (3% שנתי) ולנסות לבנות מנגנון להקטנה משמעותית של החוב (ראו את דף המסרים של הממשלה הצרפתית החדשה בתחום הזה…). מעין מנגנון של Austerity, במקום המנטאליות ההפוכה בארה”ב, ובמיוחד בסין כרגע: התעלמות מוחלטת מכל קני המידה ההגיוניים בגרעון התקציבי (7-8% בארה”ב) ובחוב (35 טריליוני דולר וסופרים…).
אציין גם שארה”ב חיה היטב עם יחס חוב-תוצר של 124.32% (!) מול ה-70% שלנו, שבגללו מורידים לנו כל כך הרבה דירוגים. עבור החיובים נאמר כך: חייבים לעמוד איתן סביב 1.09 על מנת לשבור את תבנית הפסגה הכפולה. ועבור השליליים אומר כך: בדיוק ההיפך!
USDILS
כאמור לעיל, המלחמה נכנסה עכשיו יותר לשיקולים של שחקני הזירה הזו. למרות זאת, ולמרות העליות היפות של הדולר-שקל לאחרונה (בגיבוי הדולר העולמי), עדיין לא נפרצו גבולות הגזרה של הדשדוש ארוך הטווח. במיוחד לא החלק העליון שלו, סביב 3.85-3.86. זהו המבחן האולטימטיבי של הדולר המקומי, אם הוא ירצה ללכת ולבקר שוב קרוב לשיא של אוקטובר 2023 (4.2).
נכון שהשפלים היו שפלים עולים מאז מרץ 2024 (3.53, 3.58, 3.63, 3.70) אבל אין זה מבטיח פריצה מעלה של הגבול העליון של הדשדוש. לדעתי, יש יותר מדיי פקודות קטיעת הפסד שעומדות שם כדי שהרמה ההיא תיפרץ בקלות. זה ייעשה רק במקרה של מהלך גיאו-פוליטי משמעותי ביותר. בכל אופן, ניתן בהחלט לקצר במידה מסוימת את התחום שאותו אנו נבחן: במקום 3.53-3.85 נצמצם ל-3.70-3.85.
אגב, שוק המניות המקומי הראה לנו ביום ראשון (06-10) שהוא חושש מהפריצה הגדולה, אבל לא בעוצמה גדולה במיוחד.
