דו”ח איומים אקולוגיים 2025: עונות רטובות-יבשות קיצוניות מתגלות כזרז קריטי לסכסוך

כ-2 מיליארד בני אדם – רבע מהאנושות – חיים כיום באזורים שחווים עלייה בינונית עד חמורה בעונתיות

מחקר חדש של המכון לכלכלה ושלום (Institute for Economics & Peace ) מגלה כי דפוסי הגשמים המשתנים מגבירים משמעותית את סיכוני הסכסוך ברחבי העולם. דו”ח האיום האקולוגי לשנת 2025 (ETR), שפורסם היום, מצא כי שיעורי התמותה מסכסוכים גבוהים משמעותית באזורים שבהם הגשמים מתרכזים בפחות חודשים, בהשוואה לאזורים שבהם הגשם מתפשט באופן שווה יותר לאורך כל השנה.

ממצאים עיקריים

• בממוצע באזורים שבהם העונות הרטובות והיבשות הופכות קיצוניות יותר, יש פי ארבעה יותר מקרי מוות מסכסוכים מאשר באזורים שבהם הוא פחת.
• ב־2024 גרמו מפגעי טבע ל־45 מיליון עקירות פנימיות לטווח קצר ב־163 מדינות, הנתון הגבוה ביותר מאז 2008 לפחות.
• מערב ברזיל, כולל חלקים מהאמזונס, רשמה כמה מהעליות החדות ביותר בעולם ברמות האיום האקולוגי. הטמפרטורות עלו בקצב כפול מהקצב העולמי, מה שגרם לבצורת ולשריפות יער.
• אפריקה שמדרום לסהרה מתמודדת עם הלחצים האקולוגיים החמורים ביותר בעולם, כאשר ניז’ר רושמת את ציון ה-ETR הגרוע ביותר.
• מרכז ומערב אירופה רשמו שיפורים כלליים משמעותיים, המייצגים בין היתר חזרה לנורמליות לאחר תנאי האקלים היבשים במיוחד באירופה בשנת 2019.
• למרות החשש ממלחמות מים מתקרבות, לא היו סכסוכים בין-מדינתיים שנלחמו אך ורק על מים בעידן המודרני. במחצית השנייה של המאה ה-20 נחתמו לפחות 157 אמנות בינלאומיות למים מתוקים, המציעות מודלים לשיתוף פעולה בין-מדינתי.
• גישה שיתופית זו למים משקפת במידת מה את ההרתעה הגרעינית מאז מלחמת העולם השנייה. בשני המקרים, עצם האיום בהרס קטסטרופלי יצר שיתוף פעולה פרגמטי. הרס אספקת המים עלול להוביל לקריסה חברתית.

כ-2 מיליארד בני אדם – רבע מהאנושות – חיים כיום באזורים שחווים עלייה בינונית עד חמורה בעונתיות. זה המקום שבו העונות הרטובות הופכות קצרות ואינטנסיביות יותר, בעוד שהעונות היבשות ארוכות ויבשות יותר. שינויים אלה משבשים את לוחות השנה החקלאיים ומגבירים את אי הוודאות עבור מיליארדי אנשים המסתמכים על גשמים עונתיים למזון ופרנסה.

דו”ח האיומים האקולוגיים, שהופק על ידי המכון לכלכלה ושלום, מכסה 3,125 אזורים תת-לאומיים ב-172 מדינות וטריטוריות המייצגים יותר מ-99% מאוכלוסיית העולם. בין 2019 ל-2024, ציוני ה-ETR התדרדרו ב-96 מדינות והשתפרו ב-74.

אפריקה שמדרום לסהרה מתקרבת למספר נקודות מפנה קריטיות

באפריקה שמדרום לסהרה, הסיכון לסכסוך עולה בחדות כאשר העונתיות משתלבת עם גידול אוכלוסייה מהיר. גשמים בלתי צפויים מעוררים לחץ חקלאי. בשילוב עם לחץ דמוגרפי, התחרות על אדמה, מים ומזון מתעצמת. באזורים עם ממשל חלש ותלונות לא פתורות, השילוב הזה מוכיח את עצמו כדליק.

אשכול קרמוג’ה במזרח אפריקה ממחיש דפוס זה. בעוד שסך המשקעים נותר יציב יחסית, העיתוי שלו הפך פחות צפוי, מה שמגביר את סכנות הבצורת והשיטפונות, מה שמוביל לקונפליקט מוגבר. עם רק 2% מהאדמות המעובדות מושקות בהשוואה לממוצע עולמי של 20%, קהילות מזרח אפריקה נותרו פגיעות מאוד לזעזועים אלה. מאז 2019, עונתיות הגשמים המוגברת חפפה להתעוררות מחודשת של אלימות רועים לאחר שנים של שקט יחסי.

“עונתיות הגשמים הופכת לזרז קונפליקט רב עוצמה”, אמר סטיב קיללי, מייסד ויו”ר בפועל של המכון לכלכלה ושלום. כאשר הגשמים מתרכזים יותר ויותר בפחות חודשים, מקרי המוות בסכסוכים עולים בחדות. באפריקה שמדרום לסהרה, גידול אוכלוסייה מהיר מגביר את האפקט הזה, והופך עונות בלתי צפויות לתחרות על אדמה, מים ומזון. הבעיה היא לא מחסור במים – אלא הכישלון שלנו ללכוד ולהפיץ אותם. רק 2% מהאדמות החקלאיות באפריקה שמדרום לסהרה מושקות, בהשוואה ל-20% בעולם”.

אי שוויון במים ופער התשתיות

אספקת המים המתוקים המתחדשים בעולם היא סופית ומחולקת בצורה לא שוויונית יותר ויותר. ישנם 295 אזורים תת-לאומיים העומדים בפני סיכון מים גבוה מאוד ועוד 780 עם סיכון גבוה, המשפיע על כמעט 1.9 מיליארד בני אדם.

מדינות בעלות הכנסה גבוהה הפחיתו את השימוש במים לנפש בכשליש מאז שנת 2000 באמצעות התייעלות וגידול אוכלוסייה איטי יותר, בעוד שמדינות רבות בעלות הכנסה נמוכה מתמודדות עם עלייה במשיכות הכוללות וירידה בזמינות לנפש ככל שהאוכלוסייה עולה על ההיצע.

אפריקה שמדרום לסהרה מדגישה את חוסר האיזון הזה. צריכת המים לנפש צנחה מ-113 מטר מעוקב בשנת 2000 ל-89 בלבד בשנת 2022 – פחות מחמישית מהממוצע העולמי. התוצאה היא לחץ גובר על מקורות מים מוגבלים והגברת התחרות בין חוות, תעשיות ומשקי בית, מה שמגביר את הסיכון לסכסוך.

הכישלון ללכוד ולהפיץ מים הוא החריף ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, שבה שיעורי ההשקיה הנמוכים ביותר בעולם. כדי להשקות 34 מיליון האקטר יידרשו רק 6% ממשאבי המים המתחדשים השנתיים של האזור.

סטיב קיללי אמר: “ב-COP30 חייבים לתעדף השקעה במערכות מים עמידות לאקלים כבסיס לקיימות ושלום. בדיוק כפי שהסכמי גרעין הפחיתו את הסיכון להשמדה, שיתוף פעולה בינלאומי בנושא מים יכול להפחית את הסיכון לקריסה אקולוגית. שניהם מוכיחים שהישרדות תלויה פחות בדומיננטיות, ויותר באחריות משותפת”.

שיתוף פעולה בין-מדינתי במים

נרטיבים פופולריים הזהירו מפני “מלחמות מים” מתקרבות, במיוחד באגנים חוצי גבולות של נהרות ואגמים. ה-ETR מוצא שזה לא המקרה. בעוד שסכסוכים על נהרות משותפים מתרחשים, לא נערכו מלחמות בין-מדינתיות על מים בעידן המודרני. זה הופך את הלקחים של שיתוף פעולה מוצלח במים בין מדינות לחשובים עוד יותר. בעידן של סכסוך גובר, הבנה מדוע שיתוף פעולה בין-מדינתי היה מוצלח כל כך יכולה לספק תוכנית למניעת סכסוכים עתידיים.

אפילו באגנים מתוחים כמו נהר האינדוס – המשותף להודו ופקיסטן – חלוקת המים נמשכה למרות אירועים חוזרים ונשנים של סכסוכים, עימותים פוליטיים ומתיחות צבאית. הסכמי מים, בהכרח, מעודדים מדינות לחשוב מעבר לתלונות פוליטיות מיידיות לעבר הישרדות ארוכת טווח ותועלת משותפת.

ניתוח אזורי

אפריקה שמדרום לסהרה מתמודדת עם הלחצים האקולוגיים החמורים ביותר בעולם. עם זאת, כמה מדינות דרום ומזרח אפריקה, כולל לסוטו, רואנדה, אריתריאה ואסוואטיני, שיפרו את ציוני ה-ETR שלהן. דפוסי גשמים נוחים יותר במדינות אלה הביאו להפחתה ניכרת בסיכון למים בחמש השנים האחרונות.

לעומת זאת, צפון מערב אפריקה ראתה את ההידרדרות החדה ביותר בציוני ETR באותה תקופה, בהובלת תוניסיה, מרוקו ואלג’יריה, שם בצורת מתמשכת ועליית טמפרטורות הפכו את התנאים הנוחים באופן יוצא דופן של 2019.

מרכז ומערב אירופה רשמו שיפורים ניכרים, המסמנים חזרה לשגרה לאחר היובש הקיצוני של 2019.