מפעל הפיס מכריז על חמשת המועמדים הסופיים ב’רשימה הקצרה’ בפרס ספיר לספרות לשנת 2021

Image by Andrzej Rembowski from Pixabay

חמשת המועמדים הסופיים:

“הלשון נושלה” מאת: שמעון אדף בהוצאת פרדס.
“אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו” מאת: יניב איצקוביץ בהוצאת כתר.
“איך לאהוב את בתך” מאת: הילה בלום בהוצאת כנרת זב”מ.
“תחנות ביניים” מאת: בוריס זיידמן בהוצאת פרדס.
“אמונה” מאת: דרור משעני בהוצאת אחוזת בית.

חמשת המועמדים ב’רשימה הקצרה’ יקבלו מענק על סך 40 אלף ₪. הזוכה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס יזכה במענק של 150 אלף ₪ וספרו יתורגם וייצא לאור בשפה הערבית ויתורגם לשפה זרה נוספת על פי בחירתו.

רו”ח אביגדור יצחקי, יו”ר מפעל הפיס:
“אנחנו מברכים את חמשת המועמדים שהגיעו לישורת האחרונה במסגרת ה’רשימה הקצרה’ ומאחלים להם המון הצלחה.

מפעל הפיס גאה להוביל את המפעל החשוב והיוקרתי ביותר בתחום הספרות בישראל – “פרס ספיר לספרות” כמו בכל שנה. 

נמשיך להוביל את המוסד החשוב הזה שכל מטרתו היא להכיר ולהוקיר את הספרות העברית כאבן יסוד בתרבות הישראלית ולהעלות על נס את תרומתם החשובה של הסופרות והסופרים בישראל לחברה ולציבור כולו.”

‘הרשימה הקצרה’ של פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס לשנת 2021

“הלשון נושלה” מאת: שמעון אדף בהוצאת פרדס
“אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו” מאת: יניב איצקוביץ בהוצאת כתר
“איך לאהוב את בתך” מאת: הילה בלום בהוצאת כנרת זב”מ
“תחנות ביניים” מאת: בוריס זיידמן בהוצאת פרדס
“אמונה” מאת: דרור משעני בהוצאת אחוזת בית

מנימוקי ועדת השיפוט:

“הלשון נושלה” מאת שמעון אדף
רומן רחב יריעה ושאפתני השוזר זה אל זה יקומים מרובים – לשוניים, מאגיים, גיאוגרפיים ומשפחתיים – לכדי בריאת מיתולוגיה של ממש. הוא מעמיד במרכזו, באופן ייחודי, שאלות של אמונה, פריפריאליות, אינטימיות וחברות, ועושה זאת תוך שימוש וירטואוזי בשפה העברית ובהקשריה הדתיים והמיסטיים. הספר מציע לקוראיו חוויה מאתגרת של מעקב ופענוח.

 “אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו” מאת יניב איצקוביץ’ 
בספר זה מצליח הסופר להעמיד גיבורים, דמויות משנה מעוצבות וסיפורים המתפרשים על פני שני עשורים, שחוטים דקים מחברים ביניהם. יחד מצטרפים הסיפורים למסע משותף המציג נקודות מבט מורכבות על המקומות הגבוהים והנמוכים של החברה הישראלית, דרך שכונותיה ומוסדותיה השונים של העיר חיפה. מבעד לתעלומות העלילתיות רוחש המתח המתמיד בין הגוף לנפש, וגיבוריו של הספר מחפשים אחר דרכים לקיום עצמאי ואותנטי שאולי ויש בכוחו למלא את הגעגועים ואת החללים הפעורים בליבם.

“איך לאהוב את בתך” מאת הילה בלום
הספר ״איך לאהוב את בתך״, הנפתח באישה המתבוננת בסתר דרך החלון במשפחה שלה – משפחת בתה, שלאחר שנים של נתק היא איננה מכירה – מעמיד גם את הקוראים כמו מאחורי החלון המשפחתי. בכתיבה מאופקת, מדוייקת ורגישה נמסרת בספר נקודת מבט המתכתבת בין מרחק לבין קירבה. בכתיבה מרוכזת, נקייה, מיומנת, חדשנית ועוצמתית מציג הספר אמיץ באימהות ובקשר בין בת ואם, על קשר של אהבה ועל מכאוביה.

“תחנות ביניים” מאת בוריס זיידמן

זהו ספר המפתיע את קוראיו ללא הרף בהמצאותיו הלשוניות, בתיאוריו הקרנבליים ובמבטו הייחודי על ההוויה הישראלית, על חברוּת, נאמנות, גבריות ותעתועי הגעגוע לילדות.

לשונו הייחודית של המספר היא הלחמה של העברית לרוסית ושל הרוסית לעברית, שפה שאינה דורשת תרגום מלשון אחת ללשון אחרת, מתרבות אחת לשנייה. זיידמן בורא באמצעותה עולם עשיר המקרב בין המדבר הישראלי לנוף הסובייטי, בין החוויה הצה”לית לתחנות רכבת נידחות במולדביה. הוא כותב ברגישות הומניסטית בלתי מצויה ובמנעד רגשי שאין דומה לו בספרות העברית: חיבור בין רגשות עזים לריחוק אירוני, בין הגזמה והליכה בגדולות לבין התעקשות על הגיון פשוט.

״אמונה״ מאת דרור משעני

בספר הרביעי בסדרת ספרי הבלש אברהם אברהם, טווה משעני, בשפה מוקפדת ומדויקת, שתי עלילות מקבילות: במרכזה של העלילה הראשונה דמות יוצאת דופן ובלתי נשכחת של אם קשת יום ומפרנסת יחידה, שאיבדה כל אמון במוסדות החברה. העלילה השנייה היא פרשת היעלמות חוצת גבולות, שכוחות גדולים מעורבים בה. בין שתי העלילות הללו מצליח משעני לפרוט שאלות נכבדות על אידיאלים של צדק ורוע לתיאור אנושי ויומיומי, של ההוויה הישראלית. המתח שמייצר הספר אינו בעלילות עצמן, אלא במשחק המשמעויות המורכב שביניהן, ובנקודות המבט המתחלפות של אמון, אמונה, וחשד שביניהן מטלטל החוקר.

פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, שנוסד בשנת 2000 במטרה לעודד את הספרות העברית ואת תרבות הקריאה, יחולק השנה זו השנה ה- 21 ולהלן רשימת הזוכים בו לאורך השנים:

שנת 2000:  “תאום כוונות” מאת חיים סבתו בהוצאת ידיעות אחרונות.

שנת 2001: דויד גרוסמן ,”מישהו לרוץ איתו” בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

שנת 2002: גיל הר אבן ,”שאהבה נפשי” בהוצאת כתר ספרים.

שנת 2003: אמיר גוטפרוינד ז”ל, “אחוזות החוף” בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר.

שנת 2004: דן צלקה  ז”ל, “ספר האלף בית” בהוצאת חרגול.

שנת 2005: אלונה פרנקל, “ילדה של” בהוצאת מפה.

שנת 2006: רון לשם, “אם יש גן עדן” בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר.

שנת 2007: שרה שילה, “שום גמדים לא יבואו” בהוצאת עם עובד.

שנת 2008: צבי ינאי ז”ל, “שלך סנדרו” בהוצאת כתר.

שנת 2010: יורם קניוק ז”ל, “תש”ח” בהוצאת ידיעות ספרים.

שנת 2011: חגי ליניק, “דרוש לחשן” בהוצאת הספרייה החדשה הקיבוץ המאוחד.

שנת 2012: שמעון אדף, “מוקס נוקס” בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר.

שנת 2013: נועה ידלין, “בעלת הבית” בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר.

שנת 2014: ראובן נמדר, “הבית אשר נחרב” בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר.

שנת 2015: אורלי קסטל-בלום, “הרומאן המצרי”, בהוצאת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה.

שנת 2016: מיכל בן-נפתלי, “המורה”, בהוצאת כתר ספרים.

שנת 2017: אסתר פלד, “פתח גדול מלמטה”, בהוצאת בבל.

שנת 2018: אתגר קרת, “תקלה בקצה הגלקסיה” בהוצאת כנרת זמורה דביר

שנת 2019: אילנה ברנשטיין, “מחר ניסע ללונה פארק” בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר

שנת 2020: סמי ברדוגו, “חמור”, בהוצאת הספרייה החדשה.

הנתונים, המידע, הדעות והתחזיות המתפרסמות באתר זה מסופקים כשרות לגולשים. אין לראות בהם המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הצעה או שיווק השקעות או ייעוץ השקעות – בין באופן כללי ובין בהתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל קורא – לרכישה ו/או ביצוע השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול בו שינויי שוק ושינויים אחרים. כמו כן עלולות להתגלות סטיות בין התחזיות המובאות בסקירה זו לתוצאות בפועל. לכותב עשוי להיות עניין אישי במאמר זה, לרבות החזקה ו/או ביצוע עסקה עבור עצמו ו/או עבור אחרים בניירות ערך ו/או במוצרים פיננסיים אחרים הנזכרים במסמך זה. הכותב עשוי להימצא בניגוד עניינים. בלומר אינה מתחייבת להודיע לקוראים בדרך כלשהי על שינויים כאמור, מראש או בדיעבד. בלומר לא תהיה אחראית בכל צורה שהיא לנזק או הפסד שיגרמו משימוש במאמר/ראיון זה, אם יגרמו, ואינה מתחייבת כי שימוש במידע זה עשוי ליצור רווחים בידי המשתמש.
Exit mobile version