המחוקק בישראל הגדיר מראש מי הם “לקוחות כשירים” (כאלו שאינם זקוקים להגנתו בשל הידע הפיננסי שלהם וההון שצברו) ורק לקוחות אלה מתקבלים לקרנות הגידור. בכך “נחסמה” האפשרות מהציבור הרחב להשקיע במכשירים אלו
“המלך עירום!”, צעק הילד למראה האמת.
כך היטיב לתאר הנס כריסטיאן אנדרסן כבר לפני כמעט 200 שנה.
בשוק ההון הישראלי פסגת השאיפות של מרבית מנהלי ההשקעות היא להקים “קרן גידור”. באמצעותה ישקפו את יכולתם המקצועית נטולות כל עקבות של מגבלות רישיון או רגולציה.
קרן גידור (HEDGH FUND) היא קרן השקעה המתיימרת להביא לרווח בכל מצב שוק, בין היתר על ידי שימוש באמצעי גידור פיננסיים או אסטרטגיות השקעה, ומכאן שמה.
התמקצעותו של בעל רישיון בישראל תלויה באופי ובכמות הכסף תחתיו. החל מייעוץ במערכת הבנקאית, דרך ניהול השקעות במסגרות פרטיות/ציבוריות בבתי ההשקעות עבור לקוחות פרטיים (לרוב עשרות או מאות מיליוני ₪ תחת בעל רישיון), הלאה לניהול השקעות במסגרת קרנות נאמנות (בהן כבר ניתן להגיע לניהול מיליארדי ₪), ומשם לניהול השקעות בגופים המוסדיים: קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות פנסיה (במרביתן הניהול כבר מגיע לעשרות מיליארדי ₪).
בעשור האחרון צמחה תעשיית קרנות הגידור הישראלית בקצבים מרשימים.
חלק ממנה קשור לעובדה שמאז שנת 2004 צומצמה משמעותית רשימת החברות (בעלות הרישיון) לניהול תיקי השקעות (מסדר גודל של 330 לכ 125). עם זאת, מספר בעלי הרישיון לניהול השקעות, לא גדל משמעותית. לבטח לא בקצב הגידול של ההון המנוהל בישראל. חלקם הגדול של בעלי הרישיון פונה להקים מסגרות בהם יוכל להמשיך עם הידע והניסיון רב השנים אותו צבר במסגרות אחרות.
הידעתם ? המחוקק בישראל הגדיר מראש מי הם “לקוחות כשירים” (כאלו שאינם זקוקים להגנתו בשל הידע הפיננסי שלהם וההון שצברו) ורק לקוחות אלה מתקבלים לקרנות הגידור. בכך “נחסמה” האפשרות מהציבור הרחב להשקיע במכשירים אלו. על פניו “העשירים יכולים להתעשר יותר” ומי שאינו “כשיר” אינו יכול להנות מניהול השקעות מהשורה הראשונה.
לאור חשיפת נתוני קרנות הגידור המובילות בישראל ע”פ מדד “צור גלבוע” שפורסם לאחרונה, בדקתי האם אכן הפסיד רב הציבור הישראלי מאי יכולתו לפנות לאפיק השקעה זה.
ע”פ מדד צור גלבוע* השיגו קרנות הגידור בישראל באפיק המניות, תשואה מרשימה ממוצעת של 18.23% בשנת 2020 המאתגרת ובממוצע בשלוש השנים האחרונות תשואה של 9.1%.
יש לציין כי בקרנות גידור דמי הניהול לרוב גבוהים מ1% ונהוגים בהם מנגנונים של חלוקת רווח למנהלים.
כאשר בודקים את תשואת הגופים המוסדיים באפיק המניות במכשירי השקעה “ציבוריים” הפתוחים לכל אזרח, ניתן לראות ביצועים קרובים בתשואה הממוצעת של שלוש השנים האחרונות. לדוגמה:
• ביטוחי מנהלים (ופוליסות פיננסיות) במסלול מניות, תשואה ממוצעת של 7.92%
• קופות גמל להשקעה במסלול מניות, תשואה ממוצעת של 8.19%
• קופות גמל במסלול מניות, תשואה ממוצעת של 8.36%
• קרנות השתלמות במסלול מניות, תשואה ממוצעת של 8.34%
• קרנות נאמנות במסלול מניות ישראל כללי, תשואה ממוצעת של 10.92%
במכשירים אלו לרוב דמי הניהול נמוכים מ1%, חלקם נזילים לחלוטין (לדוגמה פוליסות פיננסיות או קופות גמל להשקעה ואף קרנות השתלמות לאחר 6 שנים), ללא מנגנוני נעילה לתקופת מינימום או הודעה מוקדמת בבקשת משיכה וללא חלוקת רווח בין המשקיע לבין מנהל ההשקעות.
האם הפער בתשואות הברוטו (שאינו מגלם את העלויות במכשירים) מצדיק העברת כספים לקרנות הגידור? את זה יחליט כל משקיע בהתאם לתפיסת הסיכון שלו ורדיפתו אחר חלום התשואות הגבוהות שמציגות הקרנות מידי תקופה. כדאי בכל מקרה להתייעץ עם איש מקצוע ולהתאים את ניהול הכספים למטרתם, טווח ההשקעה והמוכנות לנטילת סיכון האישית של כל אחד.
נכתב ע”י רועי סדן, בעלים ומנכ”ל של אזורה פמילי אופיס סוכנות לביטוח בע”מ. מתכנן פיננסי ובעל רישיון פנסיוני וכללי. בעל ניסיון של מעל 16 שנה בשוק ההון. לשעבר מנכ”ל “הראל פיננסים ניהול השקעות” חברת ניהול תיקי השקעות שניהלה מעל ל 14.5 מיליארד ₪. מלווה משפחות ויחידים בניהול הון המשפחתי.
פורסם לראשונה בפאנדר >> https://www.funder.co.il/article/115553
